נולדתי בבת ים שם הילדות שלי נשרפה עברתי לכפר יונה ומשם קיבלתי את הגאווה להיות עוד ילד שכונה שמחפש תעסוקה איך ביום כיפור ילדים יושבים בתוך סוכה כשהזמן שלהם נשרף כמו נרות בחנוכה ועוד כמה שמחפשים לעשות את המכה ומשם אני מדלג אל ההווה אימונים ועוד מונים שונים בתוך המכנה כשבסוף מבינים שהעולם כמו קאנטה דופק לך תראש מפיל אותך למטה אבל ריאות שחורות דורשות רק את הפלטה אנשים אוכלים תמוח חושבים אני קסטה אין לאן לברוח כי הכל סלאמתק ואסור אף פעם לשכוח שאקונה מטטה כי ברוך השם אני נושם ואין לי בקשות חוץ מלמה לעזאזל לא עוברות החששות של כישלון שלא מפסיק להציק לנפש איך מילה אחת קטנה מחסלת לך תרגש וזה לא אמין שקטין לא מחפש רק את המין אלא רק להבין כמה שאלות על דין ואם אמונה זאת רק מיטה אז מה נמצא אי שם מתחת לסדין זה לא פייר להתמודד בעולם כזה דפוק עם אנשים מטופשים שאין להם איפוק אני מרגיש חנוק אומרים תמיד תספור עד 10 וברגע האמת הלב מפר תסדר הכל חשוך ואין רווח והפסד כל מה שלמדתי הפכתי להספד ביטחון הופך לחרא עם זה תה מתמודד איך רק אני מצליח את עצמי לעודד