העיקר המעשה!.

שיר ללא תכלית (וזה התכלית!) אחד בצהריים כ''ה שבט, תשפ''ה פורים עוד מעט, ואז פסח וקייץ ועבודה אין, ושעמום מביא לידי חטא ומה אני עושה עדיין, עד שאמצא עבודה מה אני עושה בינתיים, יוצא להליכה ואז חוזר לבית, איך אמצא עבודה נראה בלתי אפשרי, ומה אני כותב הרי ממילא לא אקליט, כואב לי הראש צריך לצאת, להזרים את הדם ולב פועם, להפריש קצת דופמין למח, נמאס לנוח המצב לא נוח, אני רוצה שינוי עכשיו, ה' משקיף לא מניד אף, ואני גמור אף, על פי כן צריך לפעול בפועל ממש, כי אולי נפשי מתה אבל גופי עדיין חי, אז להתמודד צריך עד לסוף ימיי, בפועל ממש שהרגליים יוליכוני, וכשאפול למח עוד המון לזכור תמיד, לקום וללכת, שהרגליים יוליכוני מהבית לצאת, להתהלך כמו רובוט, לנטוש את החלומות והדמיונות והתכניות. העיקר המעשה זו לא סתם סיסמא, לזרוק את השכל לפח האשפה, לקום מהמיטה לצאת מהבית, לעזוב הפון זו התרופה היחידה עדיין. כותב לריק חודש אדר, להרבות בשמחה? בלי קשר לצער, איפה אלוקים נסתר חבוי גורלי מר, אימתי קאתי מר אני מרגיש מוזר דבר, אחד צריך לקלוט שבעל כורחי צריך לחיות, אז פרגמטי להיות ולא צודק כמו אידיוט, לעזוב ת'חלומות ולעשות ולעשות, עצרתי שוב לקום חוזר חלילה, עד שאעזוב את היקום ונגילה, אדם לעמל יולד ולא מקנא באף אחד, אין אדם חוטא אלא אם כן רוח שטות נכנס, לשנס מותניים ולחרוק שיניים, המשימה היחידה זה לחפש עבודה בינתיים, אחרי שאני אמצא אחפש תכלית, וכל השאר כל הבול שיט, יגעת ומצאת להתייגע בלי ביקורת, ואף על פי שיתמהמה עדיין מחכה לביקורת, של משיח שיבוא למה המצב לא טוב, לגנוז את החלומות איזהו עשיר השמח בחלקו, חודש אדר פ''ה לא שיחול פה שינוי, עד המוות להתמודד ואין לי חרוז לסיום.