בא לי למות אך אני נשאר, זורק את כל הכסף שלי לפח, מחר ללכת לחדר הזה, להשרף להכלה זה שורף לי את החזה, אני לא רוצה ללכת אך אני ילך, למה הלכתי לשם למה איך?, אני עייף וסחוט כמו תפוז, איפה אהיה בחודש תמוז, בחודש תמוז שלאחריו?, אני עצבני רותח הדם, ואין לי כתובת גם לא את ה', אז אני רושם אך מה יעזור בכלל זה. בא לי למחוק אבל לפני זה, אם יש לבירה זו בורא, ואתה יכול להוציא אותי מזה, יש שביב של תקווה למרות שאני קורס.... למה הלכתי ככה הלכתי, אי אפשר לתקן את העבר, רק את העכשיו, אבל אני עצבני זה מרתיח את הדם, והזמן ירפא אבל יקח זמן, ומחר אני ילך למיגו המחורבן, וחוזר לבית ואין למה לחיות, ואין אפילו כתובת לשאול את השאלות, כי לא מאמין בה', אז אני לבד ורושם, 60 שנה לפניי, של סבל וזבל ואם יש אלוקיי?. בא לי למחוק אבל לפני זה, אם יש לבירה זו בורא, למה אתה לא מוציא אותי מזה, אם יש שביב של תקווה בתכל'ס קורס.... כתבתי מיליון שירים בפועל הוצאתי מעט, זה הרי יצא וה' קיבינמט, לא צריך חרוז צריך עזרה למה אין חמצן ורותח הדם, ואין נחמה ישועה ותקווה, כל מילה שתמצא בכביש ללא מוצא, חייב עזרה עכשיו, בן עשרים ושמונה ואז שלושים הזמן טס, למה הלכתי לשם, אי אפשר לתקן את העבר רק מעתה ועד עולם, האם שוב אלך מקווה שלא 30 אלף שקל פאדי, איפה דודי ואיפה נעליים, כאן בירושלים עדיין נקרע לי כל יום המעיים, זקוק לקביים לרחמי שמיים, אך ממלאים פיהם שם מים ואני נקרע לשתיים, שומו שמיים שתעזרו טיפה, חייב לסיים זה כרוני אין תרופה. בא לי למחוק אבל לפני זה, אם יש לבירה זו בורא, ואתה יכול להוציא אותי מזה, יש שביב של תקווה למרות שאני קורס....