ה׳ אדר תש"פ

איזה סיוט הדת הזאת לא נותנת מנוחה ולו לשניה, לא יכול לנשום זה מלווה אותי לאן שלא אלך כל דקה, איזה דת של חסד זאת דת אכזרית הכי אכזרית ביקום, לא יכול לאכול נורמלי לא יכול לשמוח לא יכול לעשות כלום. אבל עזוב שניה את הדת יש משהו הרבה יותר חמור, שאני לא מרגיש את עצמי ואת העולם תחושת ניכור, זה הדבר הכי רע בעולם, יותר מהשואה וסרטן גם, תגיד לי אלוקים אדירים איך אני אמור ככה לחיות, אני לא יכול להשלים עם זה בשום אופן קלוט, מה אתה רוצה ממני אין לך רחמים, גם לאוייב הכי גדול שלי ככה לא עושים, זה פשוט הדבר הכי גרוע ביקום, איך אני אמור לתפקד ככה ועם חיוך לקום, איך אני אמור ככה לעבוד איך אני אמור לאזור את האומץ לחפש עבודה, ושוב פעם מה אני אמור לעשות עם הדת שלך מה אתה רוצה ממני מה, עכשיו מוצאי שבת ועוד יומיים ממי ותתי חוזרים, עוד שבוע פורים איפה אני ואיפה פורים, מה לי ולשמחה חרד מהדת שלך וממך, ולא יודע מי אני ומה, ואין לי אף אחד רק אני לבד, ואתה לא עונה לי ואתה תשתוק לעד, כי זה דרך הטבע שבוע חדש בפתח, ומה יהיה לא יודע אבל דבר אחד לבטח, יהיה שבוע דפוק כמו השבועות והחודשים הקודמים, כמו כל שמונת השנים האחרונים, זהו עוד שיר לאוסף ואני תכף מסיים, והכל ימשיך כרגיל מה אתה רוצה ממני ה׳?!