שיר הדרכה

אני מחוק כבר 11 שנים, המצב כל כך מגעיל שבא לי להקיא, אין לי אף אחד אני בדד לבד לעד, ה' אם הוא קיים הוא נעלם ולא קיים, אני לבד עד שאמות חיים מסריחים כמו סמרטוט, ואין תכלית ואין מהות ואין שום פתח למילוט, זה עד שאמות וזה מסע ארוך, ולא יעזור שום דבר הכל שטויות, הכל הבל לנצח יהיה זבל, לנצח יהיה סבל בלי שישתנה. מצב יותר מסריח ממה, בא לי להקיא עתה, תשש כוחי יותר מנקבה, וה' נעלם כמו הטבע וזה אני לבד אין אף אחד ואני בודד אין לי חבר, ואין תעסוקה שאני רוצה ומה אני עושה לשווא שואל, צריך לחיות את החיים שלי למעלה מהשכל, על פי טעם ודעת אי אפשר לחיות בכלל, אלא צריך לחיות למעלה מהדעת, משום דבר לא אכפת למעלה מהדעת. מה אני יוסיף איפה אתה, תן לי סימן שאתה קיים, מחר אני חוזר לעבודה, חייב לישון שיהיה לי כח טיפה, ולא בא לי בכלל ללמוד שמה, אבל אין אלטרנטיבה, ולא בא לי לחזור לטיפול ההוא, בינתיים ממשיך את הסיוט בלי מהות אין מה להוסיף סתם כותב, מחקתי מיליון שירים בגלל האו סי די, בא לי להקיא אבל ממשיך, עד שאני ימות לא נושם בקושי, ושכולם ילכו לקיבינמט, רק מעצמי לי אכפת, שיר הדרכה שיתן לי מעט, סדר ואירגון בתוך כל הסלט.