טאטע אין אימל

אני מפחד אני בקושי כותב, אני מוחק אני חרוז לא צריך או שכן, עוד שיר אם יצא, עוד יום בעבודה הזה, עוד שבוע חולף, תכף שנה חדשה תכף, שנה הבאה תשפ''ג, מה אני יעשה טאטע אין אימל, ואם אני כבר מדבר איתך לצורך חרוז, מה אני עושה תגיד לי, לא היה חרוז בסדר, אני נשנק כמו קרקר, אני גמור כמו בקבוק, אני פקוק זקוק דבוק, למיטה הזאת ככה, נושם בכבדות של הלייפה, מעביר את הזמן ככה, אין לי כח אפילו לכתוב, שתי בתים פזמון, הרמה לא מתעלה המון, לא צריך רמה יש מסר, יש חיים יותר קשים ממטכ''ל. חצי בית מאחוריי, האם האם חלאס די, צריך לחיות את המציאות, גם אם היא לא כמו שאני רוצה, כאן בחדר כואב המח, כל הזמן ליצר רוצה לברוח, רוצה כלב רוצה הרבה, עבודה מחר אלך כנראה, כמה זמן אסחוב שמה, כמה אני ישאר שמה כמה, ואם אעזוב אז אחזור לשממה, מה אני עושה מה? בית שני רגע פזמון, אין לי מה להוסיף ריבון, אנא תעזור מתחנן בכל לשון, אנא תעזור אפילו לפני שאלך לישון. בית שני שלישי שיבנה, שיגאל אותי מהכף הקלע הזה, אם אעזוב לאן אני ילך, אני הולך זה עבודה שמסתבך, את שביקשתי לא מצאתי , בדידות אין שאנטי יש רע ואנטי, כמה שנים לא ישנתי, כמה הראש מתפוצץ כמו פצצה אטומי, כמה מנסה להתחשב חוץ מבעצמי, כמה אני לא אני אני מי?, אולי זה אני אולי תשתוק, מצב יותר גרוע מלהיות בצינוק בבנגקוק, כואב המח מה מה, אני עייף מה מה, מה חר עבודה, צריך להמשיך את הבית אה. פעם לפחות יכלתי לכתוב, פעם לפחות היה לי אמונה קורטוב, פעם ירדו דמעות פעם היה מעט סיבה לחיות, היום הכל יבש כמו כף רגל, והולך לעבודה כמו טמבל, ואיפה יש עבודה אחרת, הרי שנה חיפשתי עבודה כמו סרט, והפחד אופף דה ריאלזציה, בית לא מספיק ארוך, ובכל זאת מה היה הפזמון מה היה הפזמון, שפניתי בבקשה לריבון, מתחנן שתעזור בכל לשון, אפשר גם לפני שיהיה יום ראשון.