חורף, הגשם שוטף תחלון, ואני חושב על מה שעשיתי אתמול, איך שהסכמתי ללכת לכל הרוחות, ועכשיו הבדידות החליפה גם את הבטיחות, אני מרגיש שוב בודד, הלב כבר לא פועם, אני מתחרט, ומרגיש גם את הלב  נחתך , את אותם גנבי האהבות,   אותם אתפוס ולא ארגיש רחוק, ולמרות הכל,  אני לא בודד, כי יש לי ת'חבר הזה, שהולך איתי תמיד,  לכל מקום, הוא רק איתי, הזיכרון מהעבר הרחוק. ועכשיו, אני גם חושב לבד, לא יודע לאן להמשיך,  אני יושב בצד, ושוב,  הזיכרון,  ניגש אלי, זה מה שטוב בו,   שהוא כזה קרוב,   אני חושב,  והוא לצידי יושב,  רוצה גם שלא ארגיש בודד , את אותם גנבי האהבות,   אותם אתפוס ולא ארגיש רחוק, ולמרות הכל,  אני לא בודד, כי יש לי ת'חבר הזה, שהולך איתי תמיד,  לכל מקום, הוא רק איתי, הזיכרון מהעבר הרחוק. את אותם גנבי האהבות,   אותם אתפוס ולא ארגיש רחוק, ולמרות הכל,  אני לא בודד, כי יש לי ת'חבר הזה, שהולך איתי תמיד,  לכל מקום, הוא רק איתי, הזיכרון מהעבר הרחוק