שבוז לי ברמה פסיכודלית, ואני חלש חסר כח טוטאלית, והאו סי די לא מרפה, ואין מוצא אין מרפא, זה כרוני זה לעולם, מבזבז את הזמן לחוץ כל הזמן, רוצה ללכת מכאן, אין לאן ומהאב הרחמן, אני מנותק כמו כן מן העולם, אז רושם שירים כל הזמן, שלא יוצאים בשונה מפעם, כי אז גם בכיתי והאמונה הייתי בי, עכשיו המצב הלך מדכי אל דכי, שבת לפניי וביום ראשון לחזור למיגו, אפילו חרוזים אין, ואין לי מה לעשות ואין יכולת אז אני משתבז. צריך לעזוב את הפון אבל מה יש לעשות, איפה אמצא אישה לכל הרוחות, תלוי באחרים ולא עצמאי, תרתי משמע ואם אין אני לי אז מי, ומי אני כשאני לעצמי ואם לא עכשיו אימתי, בן 28 כל החיים לפניי, אופטימיות פסימיות ocd ודיכאון, בין עוון לעוון בין שיגעון ליגון, בין חרטות למציאות לא אמיתית כמו פעם, בין חוסר מה לעשות לבורא העולם, איפה אתה ענה לי עתה, אין בית כנסת ללכת רק מועקה ובעתה, מתפלל אליך עכשיו, תוציא אותי מהגלות הפרטית, וגם את כל עם ישראל, מהגלות הכללית כי סבלתי מספיק, 7 באוקטובר מספיק, 11 שנים דם מוריק להבל ולריק, חלאס אלוקים מספיק, רק מידת החסד צריך כי בפנים אני צדיק, וכמו כן כל עמך צדיקים, תוציא מגלות לגאולת עולמים, ותן כח בשלהי הגלות, שיהיה לנו כוחות להתגבר על רוח שטות, אנא ה' הושיעה נא, צועק מעמק הבכא מכביש ללא מוצא, רק בידך הישועה, שבת וארא אלפיים עשרים וארבע.