הילד הפנימי עלי מביט ואני בחזרה נותן לו ביט. הוא עלי מביט מבעד לקירות העבים של זכרונות ילדות יפים. הוא מחזיק בידיו תחלומות ורוצה לשמוח ואני כבר ילד גדול אין לי כבר כוח אני מנסה אותם לשכוח. די חמוד תמבין? עשיתי כבר בגרות, יש לי פרנסה, הקמתי משפחה, יש לי כבר דירה, כבר יש לי רישיון כבר יש לי חשבון כבר ניסיתי המון. כבר יש לי אחריות, אתה שומע? אל תדפוק לי כזה מבט, אני תכף בא לשחק, אני צריך עוד קצת להשחק. אתה לא רואה שאתה מפריע? שאני פה מזיע? שאני מיצר מזומן? אז אולי כבר תשתוק ילד קטן? מה אתה מנסה להתלוצץ? אני עובד חמוד אני צריך להתרוצץ. לך תתפס על עץ. תלא מבין שאתה מפריע, לך הצידה, אתה לא רואה שאתה נדחף? עם חול וים וכף? ברצינות? אני חייב לסיים תעבודה. לך בנתיים לשחק בחוץ, אז מה עם זה לא קיבוץ, אני פה נחוץ, ואתה סתם לחוץ, ילד פנימי תלא אמיתי, אתה לא קיים, אתה נשכחת בזמן, בספר זכרונות ישן אני כאן נחנק. אני באבק מאובק ונשחק ואתה מפריע לי להתבגר אסור לי לאחר, אני כבר לא מבין את הילד הפנימי מה הוא אומר? על מה הוא מדבר? אני מביט על העבר ופתאום מרגיש מחובר נזכר בחלומות, נזכר בריגושים, בכל הניצוצות שהציתו את האש של החיים, היום הם נחלשים הזיכרונות מטושטשים. השבילים מאובקים, ואני בהם נוסע, על תלת שטח גדול, עם הילד הפנימי מחבר את הכל. תופר את העבר עד להווה